החלטה בתיק רת"ק 41663-09-12

1.         בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בירושלים (כב' השופטת מ' פורר) מיום 16.7.12, בו הורה בית המשפט על דחיית התביעה, ופסק לתובעים (בהם המבקש) סך של 500 ש"ח עבור הוצאות, טרחה ועוגמת נפש (ת"ק 57022-11-11).

2.         המבקש (יחד עם מקמילן טובה, שאינה מבקשת בענייננו) הגיש תביעה נגד המשיבות, לפיצוי בסך 3,000 ש"ח בגין עוגמת נפש והוצאות אשר נגרמו לו, לטענתו, בשל כך שהמשיבות חזרו ושלחו לו דרישות מוטעות לתשלום אגרת הטלוויזיה, המיועדות לאחיו של המבקש, רוני מקמל. לטענת המבקש, הוא העמיד את המשיבות מספר פעמים על טעותן, ואף הבהיר להן כי אחיו מתגורר מזה עשרות שנים בחו"ל, אך המשיבות המשיכו ושלחו לו דרישות תשלום.

3.         כבר בתחילת ההליך המשפטי הודיעו המשיבות לבית המשפט כי ביטלו את חיובי האגרה שנרשמו על שם רוני מקמל, וביקשו למחוק את התביעה ללא צו להוצאות. הצדדים לא הגיעו להסכמה בענין זה, ובית המשפט קבע כי "מאחר ונותרה להכרעה רק סוגיית הוצאות ניהול ההליך", זו תידון בדיון שנקבע. המשיבות הוסיפו וביקשו כי בית משפט קמא יכריע בסוגיית ההוצאות על סמך החומר המצוי בתיק וללא קיום דיון, ובית המשפט הורה למבקש להגיב לבקשתן. המבקש לא הגיש תגובתו, וביום 13.7.12 ניתן פסק דין הקובע כי "התובעים לא הגיבו בהתאם לנקבע בהחלטה מיום 3.7.12 ומשכך לאחר שבוטל חיוב האגרה אני מורה על דחיית התובענה וביטול הדיון שקבוע ליום 17.7.12. לאחר שעיינתי בתיק ושקלתי את טענות הצדדים אני מטילה על הנתבעות לשלם לתובעים סכום כולל של 500 ש"ח עבור הוצאות, טרחה ועגמת נפש שנגרמו להם...".

4.         המבקש טוען בבקשתו כי לא קיבל את החלטת בית המשפט המורה על הגשת תגובתו. עוד הוא טוען כי בפועל נתקבלה תביעתו שכן המשיבות הודו במחדלן ותיקנו אותו, ובית משפט קמא אף פסק לו "הוצאות, טרחה ועוגמת נפש". לפיכך, הוא טוען, היה על בית המשפט לציין בפסק הדין כי הוא מקבל את התביעה ולא כי הוא דוחה אותה. זוהי השגתו היחידה.

5.         לאחר שבחנתי את הבקשה, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחותה ללא צורך בתגובה.

ראשית, המבקש איחר את המועד להגשת בקשת רשות ערעור. פסק הדין נתקבל אצל המבקש, על פי הנטען בבקשתו, ביום 17.7.12, ואילו הבקשה הוגשה ביום 20.9.12. אף בהתעלם מתקופת הפגרה אשר אינה באה במנין הימים, לא עמד המבקש במועד הקבוע בתקנה 16(א) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976, והגיש את בקשתו בחלוף חמישה עשר יום מיום המצאת פסק הדין. המבקש אף לא הגיש בקשה להארכת מועד, ולפיכך, כאמור, איחר את המועד להגשת בקשתו.

שנית, התביעה, אשר הוגשה על סך 3,000 ש"ח, נדחתה ברובה. גם אם צודק המבקש בטענתו כי תביעתו נתקבלה, לפחות חלקית, אין בכך משום טעם למתן רשות ערעור, משעה שאין הוא מערער על תוצאותיו האופרטיביות של פסק הדין. כידוע, לא תתאפשר זכות ערעור לצד להליך, גם אם בידיו השגות "צודקות" כנגד קביעות וממצאים בפסק הדין, כאשר אין באלה כדי להשפיע על תוצאותיו של הדיון. זאת מכוחם של שני עקרונות: האחד, עיקרון "סופיות ההליכים" שתכליתו לקבוע גבול להתדיינות כעניין שבטובת הציבור, והשני, עיקרון "הימנעות מהליכים מיותרים" אשר קובע כי אין להטריד ערכאה גבוהה יותר במקום שאין ב"תיקון" המבוקש בפסק הדין כדי לשנות את תוצאות הדיון. מטעמים אלה, יימנע בית המשפט מלברר טרוניות והשגות נגד דרכי התבטאותו של שופט בפסק דינו, שאין בהן כדי להביא לשינוי תוצאותיו (בג"ץ 188/96, רע"פ 8226/96 צירינסקי נ' סגן נשיא בית משפט השלום בחדרה השופט ע' שרון ואח', פ"ד נב(3)(1998),721, 734). בענייננו, בא המבקש על סיפוקו בסעד האופרטיבי שניתן לו, ואין הוא משיג עליו. השגתו מתייחסת רק לקביעתו של בית משפט קמא כי תביעתו נדחתה. השגה זו, גם אם היתה מתקבלת, אין בה כדי לשנות את תוצאותיו האופרטיביות של פסק הדין, ולפיכך אין ליתן למבקש רשות ערעור.

הבקשה נדחית אפוא.

משלא נתבקשה תשובה, איני עושה צו להוצאות.

העירבון יוחזר למבקש.

מזכירות בית המשפט תעביר החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, כ' בשבט תשע"ג, 31 בינואר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: